מי שראה את החיבוק בסיום המשחק אמש באינדיאנה בין גרג פופוביץ' וטים דנקן יודע שמה שאני כותב הוא נכון: אולי לא היתה מעולם אהבה, הערצה, וכבוד בין מאמן ושחקן כפי שהיא קיימת בין גרג פופוביץ' וטים דנקן. האוהבים והנעימים.
שניהם לא אצו לסיים את החיבוק. שניהם עצמו עיניים.
כשגבר מחבק ועוצם עיניים זה רק עם אשה אוהבת. בין פופ וטים לא קיימת כל תשוקה גופנית, רק הערכה, הבנה, כיסופין, ואחוות עולם.
טים היה כמעט שתי עשרות שנים עם פופ. בלעדיו לא היו 1,000 נצחונות.
"בלי טים?", הגיב פופ בצחוק. "הייתי בר-מזל לדפוק היום 500 על הכרטיס".
לא זכור לי TWO-WAY STREET כזה כפי שקיים בין גרג פופוביץ' המאמן וטים דנקן השחקן. הם כאילו אחד. מספיק מבט קטנצ'יק ביניהם והם יודעים בדיוק מה התכוון האחד לשני. לא לחינם טים דנקן היה הראשון שפופ הודה לו במסיבת העתונאים. "בלי טים לא היה 1,000, ולא היו האליפויות. טים הוא יותר 'ספארס' מכל שחקן אחר בהסטוריה. נשאלתי אם אני מרגיש אליו כאב. לא, איני מרגיש אליו כאב. אני מרגיש אליו כחבר, כידיד הקרוב ביותר. כחלק ממני ומחשבותי".
"אני חושב על היום בו יתלה טים את נעליו ואני SHUDDER (חלחלה, רעד). I CANNOT IMAGINE GETTING ON COURT AND TIMMY IS NOT THERE!"
ואז הוא הוסיף: "בגלל זה זה כלל לא OUT OF THE QUESTION שאני אתלה את חליפת המאמן אפילו לפניו. אני אוהב לאמן אבל זה לא הדבר החשוב לי ביותר בחיי. עבורי זה ג'וב, וג'וב שאני אוהב מאד ומשתדל לעשות את הטוב ביותר שאני יכול בו. אבל זה עדיין ג'וב, וטימי עשה מהג'וב הזה דבר הרבה יותר מספק ומענג משהיה בלעדיו.
אני יכול לנצח ולהיות בסדר עם זה. אני יכול להפסיד ולחיות עם זה. I JUST MOVE ON TO THE NEXT DAY!"
על רקע מלחמת האגו התמידית בין פיל למייקל, התמונות הנ"ל נראות אפילו יותר מרשימות.
כשמייקל חזר מפרישה היו לו שתי דרישות: פיל ג'קסון וסקוטי פיפן (והרבה כסף). אז אולי לא היתה אהבה גדולה, אבל הערכה מקצועית היתה.
כל מילה בסלע,מאמר מרגש וקולע בול,תודה מנחם.
מרגש
אבל…בלי כל רצון לפגוע במאמר נוגע ללב זה, פופ הוא בולשיטר כמו כולנו (וכמו כל המאמנים): אחרי הסל של ריי אלן וההפסד למיאמי במשחק הששי כשהנצחון היה ביד של הספארס, פופ הודה שמשך כל הקיץ היו לו נדודישיינה ומחשבות מטרידות מההפסד הזה, ורק האליפות שבאה אחרי קטעה את מחשבות הזוועה שלו.
אך טבעי. זה לא היה עוד הפסד
ע"פ מה שהפלח אמר, מה שקטע את מחשבות הזוועה היה נאום מוטיבציה מרשים של הבת שלו ג'יל.
מאמן ענק, אולי הגדול מכולם, אבל טימי… איזה שחקן. בלעדיו המכונה הייתה מתפרקת.
כל ההשוואות המופרכות של אנטוני דיוויס ל-4 הגדול מכולם פשוט מקוממות. הילד הזה עוד לא קרע זוג נעליים בליגה וכבר יש ליצנים שממהרים להספיד את המורשת של דאנקן. הזוי.
אל תדאג, הכדור הוא עגול, משחקים משבת לשבת, ומי שבא קטן בסוף יוצא גדול
Don't forget, the same people also compared MJ to Kobe for a while. This type of ridiculous comparisons don't last forever
שילוב עצום, המאמן-שחקן שבקשר הטוב ביותר בהיסטוריה לדעתי, אין עוד צמד שהחזיק ביחד כל כך הרבה שנים (אולי ראסל ואאורבך, אבל אז לא היה כל כך הרבה לחץ מהמדיה כמו היום).
יפה מאוד. גם השנה אני הולך להיות בעד החבר'ה האלה בפלייאוף..
איזה יופי!
https://www.youtube.com/watch?v=cf1iYsdgsYw
אהוב לבי, הקומיקאי שמחלטר גם כמאמן, גרג פופוביץ', הגיע ל 1000 נצחונות. אז הנה הראיון החגיגי כפי שהזיתי אותו
קרייג סייגר: הגעת ל1000 נצחונות!
פופ: זה נכון.
סייגר: איך ההרגשה?
פופ: כמו אחרי 999 ועוד אחד.
סייגר: בכל זאת זה ציון דרך. יש מעט שהגיעו לזה.
פופ: שוב, זה נכון. אתה עובד בלציין עובדות?
סייגר: מה לדעתך הוא הגורם המרכזי בהצלחה שלך?
פופ: ניצחתי יותר משחקים מאחרים.
סייגר: אני מתכוון לדבר שמייחד אותך.
פופ: כמו, נגיד, הז'קטים שלך?
סייגר: נגיד.
פופ: אז זה בטח לא הז'קטים שלי. אשתי קונה אותם בריטייל.
סייגר: השיטה שלך היא משהו שפיתחת באופן יוצא דופן?
פופ: שיטה? השיטה שלי היא שהשחקנים מנצחים.
סייגר: אבל איך?
פופ: הם קולעים יותר מהקבוצה השנייה.
סייגר: ועדיין, הכדורסל שלך משוכלל ומתוחכם יותר.
פופ: משל מי?
סייגר: משל שאר הקבוצות.
פופ: זה לא בעיה. רוב הקבוצות מנסות לנצח.
סייגר: ואתה לא?
פופ: אני לא מנסה.
סייגר: מה זאת אומרת?
פופ: אם אתה צריך פרשן לידך זו לא העבודה שלי. דבר עם המעסיקים שלך.
סייגר: נו, בכל זאת, אתה חייב להודות שזה ציון דרך מרגש.
פופ: חייב? למי?
סייגר: לעצמך.
פופ: אני לא חייב לעצמי כלום מאז התיכון. אני אפילו לא עונה לעצמי לטלפונים.
סייגר: אני מראיין אותך כל כך הרבה שנים ואף פעם לא הוצאתי ממך תשובה רגשית וכנה.
פופ: אתה טועה. לא היו לי תשובות אחרות.
סייגר: אני חושב שהגיע הזמן שנשב לבירה.
פופ: נכון. גם אתה תבוא?
סייגר: מזל טוב, מאסטר. אני מעריץ אותך.
פופ: תודה. אני יכול להמליץ לך על חנות בגדים?
10+ לתומש!
JJJJ
מושלם!
פיצחת את זה תומש. לדעתי פופ יכול מעכשיו והלאה לשלוח אותך לכל הראיונות שלו!
אדיר! ואני די בטוח שהראיון הזה התקיים במציאות
אין בכלל ספק שדאנקן שייך לדור הנפילים. לכאורה גם קובי באותו מישור, אבל ברור שזה לא. למרות הול-אוף-פיימיותו המובטחת.
דאנקן הביא את היציבות של קארל מלון עם חמש טבעות לאורך 15 שנה. ועוד מיליון השגים בדרך. לו ובעיקר למועדון.
דאנקן חקוק בדברי הימים כאחד מהעשיריה. ויש שיאמרו החמישיה.
ולגבי המועדון ופופ: כמו שיש האומרים "אני חייתי בתקופה של מייקל" (ומג'יק, ולארי, ואצל מנחם כמובן גם נייסמית) – אתם תאמרו "אני חייתי בתקופה של הסאן אנטוניו ספרס".
(ואת התחנה של יהודה שישליק יש להחריב!)